המחשבות השליליות רצות… נראה שאין טעם, הכל מרגיש שטוח, לא מעניין, לא מהנה.
אין חשק לצאת, קושי להתרכז, עצבנות, מרגישים תחושות יאוש ואף עולות מחשבות אובדנות.

בגורמים הפסיכולוגים לדיכאון נמנים דפוסי חשיבה נוקשים ובלתי יעילים, עיבוד שלילי של מידע, ערך עצמי נמוך, חוויה של חוסר אונים ועוד.
כאשר אלו משולבים לא אחת עם חוויות חיים קשות.

דיכאון = הפרעת מצב רוח.

קיימות הבחנות בין שלושה סוגים של דיכאון:

1. דיכאון קליני.
2. דיסתימיה.
3. דיכאון כחלק מהפרעה דו – קוטבית.

בדיכאון קליני – מופיעים סימפטומים דכאוניים כגון:  מצב רוח ירוד, יאוש, עצבנות, פגיעה בתיאבון או קשיי שינה ועוד.
סימפטומים אלה מביאים לתחושות מצוקה או ירידה בתפקוד.

דיסתימיה – מצב קבוע של דכדוך, תחושת חוסר ערך, חוסר הנאה, פגיעה בדפוסי האכילה והשינה. במצבי לחץ, הדיסתימיה עלולה להחמיר לדיכאון קליני.

דיכאון במסגרת הפרעה דו – קוטבית (מאניה דפרסיה) – הופעת סימפטומים של דיכאון קליני לסירוגין עם סימפטומים של מאניה (מצב רוח מרומם, עצבנות ופעלתנות מוגזמת שאינה נשלטת).

מומלץ לפנות לטיפול כאשר חשים שאיכות החיים המושפעת מהמצוקה הנפשית, הפגיעה התפקודית, החברתית או הבין אישית, נפגעת.

הטיפול בדיכאון

בטיפול הפסיכותרפי ניתן להביא לשיפור משמעותי ולמניעת הופעת האפיזודה הדיכאונית. פסיכותרפיה המשולבת לעתים  עם טיפול תרופתי הניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי, עוזרת בשיפור מיומנויות התמודדות ומסייעת בשינוי דפוסים המשמרים את הדיכאון.

כאשר מדובר בדיכאון של ילדים ובני נוער ניתן לשלב בטיפול בדיכאון גם הדרכת הורים או טיפול משפחתי.

במצבים של דיכאון חמור, דיכאון לאחר לידה, או דיכאון פסיכוטי, וחשש לניסיון אובדני (בכל הגילאים) אשפוז פסיכיאטרי עשוי לספק מסגרת מכילה ותומכת עד להשגת הקלה.